<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ח</h1>
<h2>דף צ:</h2>
לפי משנה אחרונה דסוף נדרים (צ' ב') אמרה השמים ביני ובינך יעשו דרך בקשה, [ו]מפרש בירושלמי (שם דף ל"ט ב') שצועקת על בעלה ואומרת כמו שהשמים רחוק מן הארץ כך אהיה רחוקה ממך, לפי שאין שכבת זרעו יורה כחץ ואינו ראוי להוליד יעשו סעודה והם מתרגלים להתפייס דרך סעודה, ולא אמרינן יוציא ויתן כתובה [שחוששין] שמא נתנה עיניה באחר. מפרש רב אלפס (יבמות דף כ' ב') דמיירי במי שלא שהתה עשר שנים והיא תובעת שיוציאנה אבל ההיא דרבי אמי דפרק הבא על יבמתו (שם ס"ה א') איש ואשה שאין להם בנים האיש אומר שהאשה עקרה והאשה אומרת שמן האיש הוא שאינו מוליד האשה נאמנת שמרגשת היא לשכבת זרע כשיורה בחץ ובקיאה בכך, לשם מדבר כששהה עמה עשר שנים והוא מבקש להוציאה בלא כתובה והיא נאמנת ויתן כתובה ואין לחוש שמא עיניה נתנה באחר שהרי על כרחה יוצאה. ויש חילוקים אחרים וזה עיקר.
<h2>דף צא:</h2>
האומר לאשתו בפני שני עדים אל תסתרי עם פלוני ונכנסה עמו לסת(ו)ר בפני עדים ושהתה [עמו] כדי טומאה אסורה לבעלה עד שישקנה מי המרים כמו שיתבאר בהלכות סוטה (עשה נ"ו) ואם מת קודם שישקנה אין לה כתובה ואע"פ שלא מצאו עליה דבר מכוער שאין לך דבר מכוער יותר מזה, והיום שאין לנו מי סוטה נאסרה עליו איסור עולם ותצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוספת שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר (לשון רמב"ם אישות פכ"ד הכ"ד). א"ר חנינא מסורא (סוטה ב' ב') לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני דדילמא סבירא לן כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר קינוי מועיל על פי עצמו והאידנא דליכא מי סוטה למיבדקה ואסר לה עילויה איסורא דלעולם אם נסתרה אחר כך. ומשם יש להוכיח שאם לא קינא לה ונסתרה שאינה נאסרת לבעלה. ופסק רבינו חננאל שנאסרה לבעלה משעה שיראו עדים שמתנהגין דבוקין זה בזה כמנאפין, שאפילו לעניין דיני נפשות שכתוב שם והצילו העדה די בכך כדאמר בפרק קמא דמכות (ז' א') היכי דיינינן כשמואל דאמר במנאפים עד שיראו כמנאפים ואין צריך שיראו שיכניס כמכחול בשפופרת. אבל בסתירה לבד אינה נאסרת לבעלה כאשר בארנו שאין אוסרין על הייחוד, ובמעשים המפורשים בסוף מסכת נדרים (צ"א ב') בנשים שנסתרו והוצרכו האמוראים שם לפסוק שצריך שתהא שום אמתלא להתירן (כתובות י"ג א' תד"ה מעלה ע"ש) זהו מפני שמדבר שם באומרת טמאה אני לך כמו משנתינו אשר שם שעל זה מדבר אבל באומרת טהורה אני אין צריך שום אמתלא להתירה (יבמות כ"ד ב' תד"ה אמר) ומותרת כאשר בארנו.
